האיש נפל ברחוב לאחר שנתקל בערימת אבנים ופסולת שהייתה במקום בשל עבודות בכביש. בימ"ש השלום בנצרת קיבל את תביעתו ודחה את עמדת המועצה, שטענה כי התובע מנסה "לנצל" נזקים מאירוע אחר.
המקרה אירע בשנת 2009 בשעת אחר הצהריים, כאשר האיש צעד ברחוב בשכונת מגוריו בכפר כנא.
בתביעה לפיצויים שהגיש בבימ"ש השלום בנצרת נגד המועצה המקומית, הוא טען כי הרחוב והמדרכה במקום היו משובשים ומלאים מפגעי בטיחות חמורים. כך לדבריו, הרחוב היה ללא אספלט, מלא אבנים ופסולת של עפר וחומרי בנייה, אולם לא נמנעה גישה להולכי רגל ואף לא הוצבו שלטי אזהרה.
לטענת התובע, תוך כדי הליכה רגלו נתקלה באבנים שחסמו את דרכו, מה שגרם לו למעוד וליפול. אל התביעה צורפה חוות דעת אורתופד, שלפיה כתוצאה מהמקרה לתובע נותרה נכות קבועה בשיעור של 20%.
המועצה המקומית – הנתבעת – הכחישה את האירוע וטענה בין היתר כי צילומים שהגיש התובע צולמו במקום אחר. לחיזוק גרסה זו הנתבעת אף טענה כי התאונה התרחשה במקום שבו התובע רגיל ללכת, שהרי מדובר ברחוב שליד ביתו.
כמו כן, נטען כי לא ייתכן שמצבו הרפואי של התובע נגרם מהתאונה הנטענת, כיוון שהתיעוד הרפואי הראשוני מצביע על פגיעה קלה בלבד, ורק מספר חודשים לאחר מכן מופיעים ברישומים הרפואיים סימנים לפגיעה חמורה יותר.
לגרסת הנתבעת, התובע מבקש את כספה – כלומר כספי ציבור – לאחר שלא מצא גוף שיכסה את הנזק הרפואי שלו, שנגרם בכלל מאירוע אחר חודשים לאחר מכן.
ליד הבית חושדים פחות
"התובע עשה עלי רושם מהימן. התרשמתי מעד ענייני, שאינו מפונק ושאינו מגזים בתיאוריו", פתח השופט דניאל קירס את הכרעתו, וציין כי גם בנו של התובע, שתמך בעדותו, עשה רושם אמין.
מבחינה משפטית, השופט הבהיר שגם אם נראה בעדויות השניים עדות יחידה "שיוצאת משני פיות" – כלשון שופט העליון בדימוס חיים כהן שכתב פעם על מקרה אחר – הרי שגרסה זו נתמכה גם בתיעוד רפואי וגם בתמונות שהגיש התובע, בהן נראה כביש בתהליך עבודה ולידו ערימת סלעים במדרכה, המהווה, לדברי השופט, מפגע מובהק.
בנוסף, השופט קבע כי "באי-הצבת שלטים בפני ערימת הסלעים במדרכה, הפרה הנתבעת את חובת הזהירות שלה כלפי התובע".
נקודה מעניינת הייתה שלדעת השופט, דווקא העובדה שהתובע רגיל ללכת במקום זה, מביאה למסקנה שהנתבעת אחראית לנפילתו, וזאת משום ש"אין רמת ה'חשדנות' ותשומת הלב של האדם הסביר לקראת כל פסיעה במקום שזר לו, זהה לאלה עת הוא הולך במקום שדרכו הוא יוצא את ביתו וחוזר אליו בכל יום. סביר בעיני בנסיבות הענין, שהופעת ערמת סלעים במקום, באזור המיועד להולכי רגל, הפתיעה את התובע וגרמה לנפילתו".
בנוגע לנזק והקשר הסיבתי, השופט ביקר את הנתבעת על כך שביקרה את טענות התובע אולם לא הגישה חוות דעת רפואית נגדית מטעמה.
לאחר מכן השופט ניתח את נזקיו של התובע, ובהם הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד, כאב וסבל, נסיעות ועזרת הזולת, ובסופו של דבר פסק לזכותו פיצויים בסך כ-397,000 שקל. בנוסף, הנתבעת חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 90,000 שקל.
