האישה נפלה כתוצאה ממים שנקוו על רצפת קרמיקה. הפניקס, שביטחה את העסק בביטוח צד שלישי, הכחישה את התאונה. בית המשפט קיבל את גרסת התובעת במלואה.
ב-2009 הגיעה אישה כבת 60 לפיצרייה של בנה במסגרת עבודתה כגובת המחאות בסוכנות ביטוח. מיד לאחר כניסתה היא החליקה כתוצאה ממים שהיו על הרצפה. תביעה שהגישה נגד העסק והמבטחת שלו הפניקס התקבלה. השופט משה תדמור-ברנשטיין קבע שבמקום הייתה בעיה מתמשכת של נזילה מהתקרה שלא טופלה כראוי.
התובעת סיפרה שבאותו בוקר הגיעה למסעדה, שהוחזקה ונוהלה על ידי בנה, כדי לגבות המחאות עבור תשלומי פרמיה לפוליסת הביטוח של בית העסק. מדובר היה ביום גשום ועל הריצוף בכניסה הצטברו מים כתוצאה מהגשם ומדליפה שהייתה מהתקרה. היא החליקה ונפגעה בצדה השמאלי.
התובעת ציינה כי סבלה בעקבות התאונה משברים באגן. לדבריה, עקב כאבים בלתי נסבלים פיתחה תלות במשככי כאבים עד כדי התמכרות שבגינה אושפזה במכון גמילה במשך כשלושה חודשים ב-2014.
התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי ביטוח לאומי שהצטרף לתביעה ודרש מהמבטחת החזר של הגמלאות ששילם לתובעת.
הפניקס הכחישה את התאונה והפנתה לסתירות בעדות התובעת. בין היתר טענה הפניקס שבטופס ההודעה על התאונה לביטוח לאומי ציינה התובעת שבעלה ובנה היו עדים לאירוע אך בדיון ההוכחות התברר שאמנם הם היו במסעדה אך לא ראו בפועל את הנפילה.
סיכון ידוע
השופט משה תדמור-ברנשטיין מבית משפט השלום בתל אביב מצא כי מכלול המסמכים שנערכו בסמוך לתאונה מחזקים את גרסת התובעת. הוא קבע כי המפגע נוצר בין היתר כתוצאה מהחזקה לקויה של בנה של התובעת, שידע על הנזילה מהתקרה אך לא פעל לייבש את האזור או למנוע מעבר דרכו.
מאחר שהתובעת לא ידעה בזמן אמת מדוע היו מים על הרצפה, השופט החיל את החזקה של ״הדבר מעיד על עצמו״ והעביר את הנטל לבית העסק להוכיח שלא התרשל.
הוא קבע שהעסק לא עמד בנט והדגיש בהקשר זה כי בנה של התובעת העיד שהייתה במקום דליפה במשך תקופה ארוכה אך הוא לא נקט באמצעים סבירים למניעת הסיכון. ״הסיכון שכרוך ברטיבות על רצפת קרמיקה בתוך בית עסק הוא סיכון ידוע ובכל מקום ציבורי נהוג להניח שלטי אזהרה ולנתב את העובדים והשבים מסביב אזור שאך עבר שטיפה לצורך ניקיון״, כתב.
עם זאת, השופט הטיל על התובעת אשם תורם מסוים 10% לאחר שהתברר שנעלה באותו יום גשום נעליים עם סוליה מעור, שמגבירה את הסיכון להחלקה. הוא קבע שהיא לא גילתה את מלוא הזהירות המתבקשת בנסיבות מזג האוויר החורפי ממנו נכנסה למסעדה.
לעניין הנזק, השופט קבע שהתובעת נותרה עם נכות תפקודית של 16%. עבור הפסדי שכר, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות וכאב וסבל ובניכוי אשם תורם של 10% הוא אמד את נזקי התובעת ב-261,000 שקל. המבטחת חויבה לשלם לתובעת 102,560 שקל ולביטוח לאומי 158,440 שקל.
בנוסף חויבה הנתבעת בשכ״ט עו״ד של כ-57,000 שקל (24,000 שקל לתובעת ו-37,075 שקל לביטוח לאומי).
