תביעה נגד עיריית בת ים: מכשול בטיילת הפך בת 61 לנכה.
האישה הלכה עם בעלה בטיילת החוף כשלפתע רגלה נתקלה ברצפת עץ מוגבהת. היא מעדה ונגרמו לה שברים וקרעים בכתף
כתבה על התביעה של משרדנו במאקו ←

ית משפט השלום בראשל"צ קבע לאחרונה שקרן "קרנית" לנפגעי תאונות דרכים תפצה את גרושתו וילדיו של הרוג תאונת אופנוע שלא היה מבוטח. הקרן התנגדה והעלתה השערות שלפיהן היה תחת השפעת סמים, אבל השופט גיא שני קבע שלא ניתן להסתמך על כך.

התאונה אירעה במאי 2010, כשהאופנוע שעליו רכבו האב וחברו התנגש בקיר בטון בצד הדרך. השניים נהרגו במקום והמשטרה לא הצליחה להכריע מי מהם היה הנהג. ביולי 2014 הגישו גרושתו ושלושת ילדיו תביעה בשם עזבונו ובשמם – כמי שהיו תלויים בו למחייתם – לפיצויים מ"קרנית" (הקרן לנפגעי תאונות דרכים) מכיוון שהאופנוע לא היה מבוטח.

תביעה
נהג שפגע וברח לא נתפס, קרנית חויבה לשלם
עו"ד דותן לינדנברג
סטודנט מב"ש נפגע ממכונית לפנות בוקר ועבר ניתוח בידו. קרן נפגעי תאונות לא האמינה לו וסירבה לפצות. ביהמ"ש קבע: היא תשלם לו 120 אלף שקל
נהג שפגע וברח לא נתפס, קרנית חויבה לשלם
קרנית טענה כי לעיזבון לא מגיע פיצוי משום שלסברתה האב היה הנהג, ומאחר שלא היה לו רישיון, החוק שולל זאת ממנו. עם זאת, היא הסכימה שילדיו זכאים לפיצוי, אם כי נמוך יחסית בהתחשב בכך שאביהם לא היה נוכח בחייהם באופן משמעותי והם לא הוכיחו ממה התפרנס בדיוק. לגבי הגרושה נטען כי אינה זכאית לדבר משום שהמנוח לא חי עמה.

השופט ד"ר גיא שני דחה את טענת קרנית לגבי הפיצוי לעיזבון וקבע כי הטענה שהאב היה הנהג היא בגדר ספקולציה שלא ניתן לשלול בגינה פיצויי תאונת דרכים. הוא ציין שלא היו עדי ראייה ובוחן המשטרה הצהיר כי לא ניתן לדעת מי נהג באופנוע.

השופט התייחס לטענה שהעלתה קרנית, שלפיה המנוח כבר עמד בעבר לדין על נהיגה ללא רישיון, ולכן לכאורה הגיוני שעשה זאת גם הפעם. הוא השיב כי גם זו לא ראיה מספיקה, בפרט כשהוכח שבעבר ביקש מחברים להסיע אותו.

טענה נוספת של קרנית הייתה כי בדמו של המנוח נמצאו חומרים אסורים, ומאחר שנסיבות התאונה מלמדות על נהיגה פרועה, ניתן להסיק שהוא היה הנהג. אלא שהשופט שני לא קיבל גם טענה זו וקבע ששוב מדובר בהשערה, ובאותה מידה ניתן להעריך שדווקא בגלל שהמנוח היה נתון תחת השפעת חומרים הוא וחברו לא היו מסתכנים.

משכך נקבע כי קרנית צריכה לשלם פיצוי גם לעיזבון וגם לשלושת הילדים כתלויים. בתוך כך נדחתה תביעת הגרושה, לאחר שהשופט קבע כי בין המנוח לבין גרושתו היו סכסוכים קשים וחוזרים לאורך שנים, הם לא ניהלו משק משותף ביום מותו, ובית הדין הרבני דחה את בקשתה להכיר בו כאלמנתו.

באשר לסכומי הפיצוי, השופט שני התקשה לאמוד את הפסדי ההשתכרות של המנוח, שהתפרנס "בשחור".

הוא שילב בין שיטות חישוב שונות וקבע כי קרנית תשלם לעיזבון ולילדיו כ-716 אלף שקל, בניכוי גמלאות השארים שמקבלים הילדים מביטוח לאומי (הסכום לא צוין). בנוסף תישא קרנית בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לפי השיעורים הנקובים בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (13% מסכום הפיצוי).

למאמר המלא >

באחד הבקרים ביולי 2011 התניע תומר לוי את הקטנוע שלו בחדר המדרגות הצר בבניין בו הוא גר. לפתע הוא שמע את אחד הדיירים בבניין קורא לו. הוא דומם את המנוע וכשניגש לרדת ממנו, החליק על קרסול ימין. תומר פונה לביה"ח איכילוב שם אובחן עם שבר בקרסול.

בתביעה שהגיש לבית משפט השלום בתל אביב נגד "ביטוח ישיר", הוא ביקש פיצויים על נכות צמיתה בקרסול, כאב וסבל והפסדי השתכרות. לטענתו, אף שחברת הביטוח מתכחשת לכך וטענה כי הביטוח שלו לא חודש, הוא היה מבוטח אצלה, שכן חידש את הביטוח טלפונית, ולכן הוא זכאי לקבל ממנה פיצויים.

למען הזהירות הוא גם תבע גם את בעלת הבניין וביקש לחייב אותה באחריות לנזקיו, במידה שהתביעה נגד חברת הביטוח תידחה. לטענתו, המרצפות בבניין היו שבורות והן שגרמו להחלקתו, ובעלת הבניין אחראית למנוע את המצב הזה.

ביטוח ישיר טענה שלא מדובר בתאונת דרכים, מכיוון שהתובע לא השתמש בקטנוע למטרות תחבורה ולכן אינו זכאי לפיצוי כספי. עוד טענה שהתובע לא היה מבוטח אצלה במועד התאונה, מאחר שלא חידש את הפוליסה על אף שפנתה אליו מספר פעמים כדי שיחדשה, ולכן יכול לבוא בטענות רק לעצמו.

בעלת הבניין טענה שהיא לא הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע, מכיוון שבחוזה השכירות עליו חתם, הוסכם כי אסור לו להתלונן על מצב המושכר, והוא אחראי לשאת בנזק שנגרם לעצמו או למבקריו. לטענתה התובע גם ידע שהבניין מיועד להריסה עקב מצבו הרעוע ובכל זאת חידש את השכירות.

מזל רע

השופט ישי קורן אמנם סבר שמדובר בתאונת דרכים, אך קבע שהתובע לא הצליח להוכיח שחידש את ביטוח החובה שלו בביטוח ישיר. לוּ היה מבוטח, היה מטיל את הפיצויים לתאונה על המבטחת.

מאחר שהתובע לא היה מבוטח, קבע השופט, אין לתובע עילה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ולכן הוא רשאי לתבוע את בעלת הבניין לפי פקודת הנזיקין.

אלא שהשופט נאלץ לדחות גם את התביעה נגד בעלת הבניין. השופט הסביר שאמנם חדר המדרגות בבניין הוא חלק מהרכוש המשותף, ואפשר היה להטיל על בעלת הבניין את האחריות לסדר את המרצפות השבורות, אך מכיוון שלא הובאה ראייה להתרשלות בעל הבניין ולכך שהנזק נגרם לו בשל המרצפות השבורות, הוא לא יכול לחייב אותה. יתרה מזאת הוא ציין שגם אם היה מוצא מפגע במקום, היה מחייב את התובע באשם תורם בשיעור של 100 אחוז, מכיוון שבחר להחנות את הקטנוע בחדר המדרגות שאינו מיועד לכך.

לבסוף החליט השופט להתחשב בנזק הגופני שנגרם לתובע בתאונה ובמזלו הרע, ולכן לא חייב בהוצאות.

למאמר המלא >