בת 33 הגישה לאחרונה לבית משפט השלום בתל אביב תביעה בדרישה לפיצויים של מאות אלפי שקלים נגד חברת הביטוח AIG בטענה שאיבדה את הראייה בעין ימין בתאונת דרכים. 

התביעה הוגשה באמצעות עו"ד בארי קפלן לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. 

קראו על התביעה באתר YNET ←

בית משפט השלום בכפר סבא חייב לאחרונה את חברת הביטוח "שומרה" לשלם כ-738 אלף שקלים פיצויים והוצאות לגבר בן 71 ששתי רגליו נקטעו בעקבות נפילה שהתרחשה כשניסה לצאת מהרכב כדי להביא משקפי ראייה ששכח בביתו. השופט אלדד נבו דחה את טענת חברת הביטוח כי לא מדובר בתאונת דרכים מאחר שהנפילה התרחשה לפני שהתובע השתמש ברכב למטרות תחבורה.

כתבה מאת עו"ד בארי קפלן במאקו ←

האוטובוס בלם בפתאומיות – נוסעת נפלה ושברה את הכתף נוסעת שנפלה במהלך נסיעה באוטובוס של ״דן״ הגישה תביעה לפיצויים נגד החברה. נגרמו לה נזקים קשים והיא נותרה עם נכות ומגבלות לכל החיים. היא הגישה באמצעותנו תביעה לפיצויים.

כתבה על התביעה של משרדנו במאקו ←

צעיר שנפגע קשות בתאונת אופנוע תבע את חברת "הפול", שמצדה טענה כי הנזקים שנגרמו לו אינם משמעותיים כפי שהוא טוען. השופטת דחתה את גישתה וחייבה אותה בפיצויים גבוהים.

השופטת אידית קליימן-בלק מבית משפט השלום בתל-אביב הורתה לחברת הביטוח "הפול" לשלם קרוב ל-1.3 מיליון שקל לצעיר בן 25 שנפגע קשות בתאונת אופנוע, שהיה מבוטח בחברה.

התאונה התרחשה לפני כחמש שנים. החברה לא חלקה על חובתה לפצות את התובע על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המחלוקת הייתה בשאלת גובה הנזק, ממנו נגזר כמובן גובה הפיצוי.

ממקום התאונה הצעיר פונה לביה"ח איכילוב שן אובחנה אצלו "מעיכה" בחזה, כיוון שגופו נמעך תחת משקל האופנוע), שברים בשתי צלעות, פגיעה באבי העורקים, וקרע בבטן. הוא עבר ניתוח לחסימת פתח העורק הראשי, ואושפז למשך שבעה ימים.

בעקבות התאונה הוא נותר בין היתר עם חולשה בכל הגפה המשאלית בשל הפרעת זרימת דם.

התובע, שיוצג על ידי עוה"ד בארי קפלן, הציג את הנזקים הרבים והנכות הגבוהה, שנגרמה לו.

חברת הביטוח – הנתבעת, שיוצגה על ידי עוה"ד שלמה ברקוביץ – טענה בין היתר כי התיק הרפואי של התובע מעיד על כך שהוא אינו סובל מסימפטומטים ואף לא מתלונן על כאבים. לנוכח העובדה שהפגיעה אינה ביד הדומיננטית שלו, ההנתבעת טענה שיש לקבוע לו לכל היותר נכות בשיעור של 10%.

השופטת קליימן-בלק דחתה את עמדה זו וציינה כי לא הוכח שהתובע אינו סובל מסימפטומים, מה גם שבחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט צוין כי יהיו סימנפטומים וכן שגם אם אין לו סימפטומים כרגע, קיים פוטנציאל לנכות.

לא האדיר את נזקיו

השופטת הוסיפה כי "לא ניתן להתעלם מן הממצא האובייקטיבי לפיו נותר התובע, גבר צעיר בן 30 נכון להיום, עם פגיעה פיזיולוגית משמעותית אשר באה לידי ביטוי בהפרעה באספקת דם לזרוע יד שמאל".

השופטת אף ציינה כי גם אם התובע לא מרבה להתלונן בפני רופאיו על כאבים, הדבר אינו מבטל את הנכות והשלכותיה. בהקשר זה השופטת אף התרשמה לחיוב מעדותו האמינה של התובע, שלא ניסה להאדיר את נזקיו, ואף הסביר שלא התלונן על כאבים כיוון שאמרו לו ש"אין מה לעשות".

לפיכך, השופטת הגיעה למסקנה שיש לאמץ אץ קביעת המומחה מטעם בית המשפט, ואת הממצאים שקבע ביחס לנכותו הרפואית של התובע, בשיעור של 40.6%.

מכאן השופטת ניגשה לניתוח הנכות התפקודית. בעניין זה השופטת החליטה להעמיד את נכותו התפקודית על 25% (63% מהנכות הרפואית). השיקולים בקביעה זו היו מחד נכות רפואית לא מבוטלת, שעשויה לבוא לידי ביטוי מוחשי יותר בעתיד, ומאידך העובדה שהתובע אקדמאי שעובד כמתכנת מחשבים בעבודה שאינה כרוכה במאמץ פיזי מיוחד.

המשכו של פסק הדין הוקדש לניתוח הנזקים שנגרמו לתובע, העיקרי שבהם הוא פגיעה בכושר השתכרות לעתיד – שכרו הבסיסי של התובע ו-25% נכות עד לגיל 67. בנוסף נפסקו לתובע פיצויים משמעותיים בגין כבא וסבל, הפסדי פנסיה, ועזרה חיצונית.

בסופו של דבר, השופטת חייבה את חברת הפול לשלם לתובע כ-1.27 מיליון שקל, בתוספת הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13%.

לקריאת פסק הדין >

ב"כ התובע: עו"ד בארי קפלן
ב"כ הנתבעת: עו"ד שלמה ברקוביץ

האישה נפלה כתוצאה ממים שנקוו על רצפת קרמיקה. הפניקס, שביטחה את העסק בביטוח צד שלישי, הכחישה את התאונה. בית המשפט קיבל את גרסת התובעת במלואה.

ב-2009 הגיעה אישה כבת 60 לפיצרייה של בנה במסגרת עבודתה כגובת המחאות בסוכנות ביטוח. מיד לאחר כניסתה היא החליקה כתוצאה ממים שהיו על הרצפה. תביעה שהגישה נגד העסק והמבטחת שלו הפניקס התקבלה. השופט משה תדמור-ברנשטיין קבע שבמקום הייתה בעיה מתמשכת של נזילה מהתקרה שלא טופלה כראוי.

התובעת סיפרה שבאותו בוקר הגיעה למסעדה, שהוחזקה ונוהלה על ידי בנה, כדי לגבות המחאות עבור תשלומי פרמיה לפוליסת הביטוח של בית העסק. מדובר היה ביום גשום ועל הריצוף בכניסה הצטברו מים כתוצאה מהגשם ומדליפה שהייתה מהתקרה. היא החליקה ונפגעה בצדה השמאלי.

התובעת ציינה כי סבלה בעקבות התאונה משברים באגן. לדבריה, עקב כאבים בלתי נסבלים פיתחה תלות במשככי כאבים עד כדי התמכרות שבגינה אושפזה במכון גמילה במשך כשלושה חודשים ב-2014.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי ביטוח לאומי שהצטרף לתביעה ודרש מהמבטחת החזר של הגמלאות ששילם לתובעת.

הפניקס הכחישה את התאונה והפנתה לסתירות בעדות התובעת. בין היתר טענה הפניקס שבטופס ההודעה על התאונה לביטוח לאומי ציינה התובעת שבעלה ובנה היו עדים לאירוע אך בדיון ההוכחות התברר שאמנם הם היו במסעדה אך לא ראו בפועל את הנפילה.

סיכון ידוע

השופט משה תדמור-ברנשטיין מבית משפט השלום בתל אביב מצא כי מכלול המסמכים שנערכו בסמוך לתאונה מחזקים את גרסת התובעת. הוא קבע כי המפגע נוצר בין היתר כתוצאה מהחזקה לקויה של בנה של התובעת, שידע על הנזילה מהתקרה אך לא פעל לייבש את האזור או למנוע מעבר דרכו.

מאחר שהתובעת לא ידעה בזמן אמת מדוע היו מים על הרצפה, השופט החיל את החזקה של ״הדבר מעיד על עצמו״ והעביר את הנטל לבית העסק להוכיח שלא התרשל.

הוא קבע שהעסק לא עמד בנט והדגיש בהקשר זה כי בנה של התובעת העיד שהייתה במקום דליפה במשך תקופה ארוכה אך הוא לא נקט באמצעים סבירים למניעת הסיכון. ״הסיכון שכרוך ברטיבות על רצפת קרמיקה בתוך בית עסק הוא סיכון ידוע ובכל מקום ציבורי נהוג להניח שלטי אזהרה ולנתב את העובדים והשבים מסביב אזור שאך עבר שטיפה לצורך ניקיון״, כתב.

עם זאת, השופט הטיל על התובעת אשם תורם מסוים 10% לאחר שהתברר שנעלה באותו יום גשום נעליים עם סוליה מעור, שמגבירה את הסיכון להחלקה. הוא קבע שהיא לא גילתה את מלוא הזהירות המתבקשת בנסיבות מזג האוויר החורפי ממנו נכנסה למסעדה.

לעניין הנזק, השופט קבע שהתובעת נותרה עם נכות תפקודית של 16%. עבור הפסדי שכר, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות וכאב וסבל ובניכוי אשם תורם של 10% הוא אמד את נזקי התובעת ב-261,000 שקל. המבטחת חויבה לשלם לתובעת 102,560 שקל ולביטוח לאומי 158,440 שקל.

בנוסף חויבה הנתבעת בשכ״ט עו״ד של כ-57,000 שקל (24,000 שקל לתובעת ו-37,075 שקל לביטוח לאומי).

למאמר המלא >

האיש נפל ברחוב לאחר שנתקל בערימת אבנים ופסולת שהייתה במקום בשל עבודות בכביש. בימ"ש השלום בנצרת קיבל את תביעתו ודחה את עמדת המועצה, שטענה כי התובע מנסה "לנצל" נזקים מאירוע אחר.

המקרה אירע בשנת 2009 בשעת אחר הצהריים, כאשר האיש צעד ברחוב בשכונת מגוריו בכפר כנא.

בתביעה לפיצויים שהגיש בבימ"ש השלום בנצרת נגד המועצה המקומית, הוא טען כי הרחוב והמדרכה במקום היו משובשים ומלאים מפגעי בטיחות חמורים. כך לדבריו, הרחוב היה ללא אספלט, מלא אבנים ופסולת של עפר וחומרי בנייה, אולם לא נמנעה גישה להולכי רגל ואף לא הוצבו שלטי אזהרה.

לטענת התובע, תוך כדי הליכה רגלו נתקלה באבנים שחסמו את דרכו, מה שגרם לו למעוד וליפול. אל התביעה צורפה חוות דעת אורתופד, שלפיה כתוצאה מהמקרה לתובע נותרה נכות קבועה בשיעור של 20%.

המועצה המקומית – הנתבעת – הכחישה את האירוע וטענה בין היתר כי צילומים שהגיש התובע צולמו במקום אחר. לחיזוק גרסה זו הנתבעת אף טענה כי התאונה התרחשה במקום שבו התובע רגיל ללכת, שהרי מדובר ברחוב שליד ביתו.

כמו כן, נטען כי לא ייתכן שמצבו הרפואי של התובע נגרם מהתאונה הנטענת, כיוון שהתיעוד הרפואי הראשוני מצביע על פגיעה קלה בלבד, ורק מספר חודשים לאחר מכן מופיעים ברישומים הרפואיים סימנים לפגיעה חמורה יותר.

לגרסת הנתבעת, התובע מבקש את כספה – כלומר כספי ציבור – לאחר שלא מצא גוף שיכסה את הנזק הרפואי שלו, שנגרם בכלל מאירוע אחר חודשים לאחר מכן.

ליד הבית חושדים פחות

"התובע עשה עלי רושם מהימן. התרשמתי מעד ענייני, שאינו מפונק ושאינו מגזים בתיאוריו", פתח השופט דניאל קירס את הכרעתו, וציין כי גם בנו של התובע, שתמך בעדותו, עשה רושם אמין.

מבחינה משפטית, השופט הבהיר שגם אם נראה בעדויות השניים עדות יחידה "שיוצאת משני פיות" – כלשון שופט העליון בדימוס חיים כהן שכתב פעם על מקרה אחר – הרי שגרסה זו נתמכה גם בתיעוד רפואי וגם בתמונות שהגיש התובע, בהן נראה כביש בתהליך עבודה ולידו ערימת סלעים במדרכה, המהווה, לדברי השופט, מפגע מובהק.

בנוסף, השופט קבע כי "באי-הצבת שלטים בפני ערימת הסלעים במדרכה, הפרה הנתבעת את חובת הזהירות שלה כלפי התובע".

נקודה מעניינת הייתה שלדעת השופט, דווקא העובדה שהתובע רגיל ללכת במקום זה, מביאה למסקנה שהנתבעת אחראית לנפילתו, וזאת משום ש"אין רמת ה'חשדנות' ותשומת הלב של האדם הסביר לקראת כל פסיעה במקום שזר לו, זהה לאלה עת הוא הולך במקום שדרכו הוא יוצא את ביתו וחוזר אליו בכל יום. סביר בעיני בנסיבות הענין, שהופעת ערמת סלעים במקום, באזור המיועד להולכי רגל, הפתיעה את התובע וגרמה לנפילתו".

בנוגע לנזק והקשר הסיבתי, השופט ביקר את הנתבעת על כך שביקרה את טענות התובע אולם לא הגישה חוות דעת רפואית נגדית מטעמה.

לאחר מכן השופט ניתח את נזקיו של התובע, ובהם הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד, כאב וסבל, נסיעות ועזרת הזולת, ובסופו של דבר פסק לזכותו פיצויים בסך כ-397,000 שקל. בנוסף, הנתבעת חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 90,000 שקל.

למאמר המלא >