טבח שהועסק כעצמאי ב"מרכז יום לקשיש" לקה באירוע מוחי לאחר שהתווכח עם מנהלת המרכז בנוגע לטיב שירותיו. הביטוח הלאומי סרב להכיר בו כנפגע עבודה, אולם הוא לא ויתר על זכויותיו ועתר לבית הדין לעבודה.

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל את תביעת הטבח, שלקה באירוע מוחי לאחר שאויים כי עבודתו עם "מרכז יום לקשיש" בפתח תקווה תיפסק. השופטת רוית צדיק הכירה בו כנפגע עבודה לאחר ששוכנעה כי קיים קשר בין הלחץ הנפשי שהותירו בו הוויכוח ואיומי המנהלת לבין האירוע המוחי שחווה פחות משעתיים לאחר מכן.

הטבח הועסק כעובד עצמאי בסניף המרכז בפתח תקווה בין השנים 1996-2012. המקרה התרחש בינואר 2012 והתחיל בהאשמות שמנהלת המרכז הטיחה בו בנוגע לטיב האוכל.

ההאשמות התגלגלו לוויכוח קשה שנפרש על פני יומיים. ביום הראשון המנהלת איימה שתחליף את שירותי הטבח בקייטרינג, ובמהלך היום השני, הטבח גילה כי מנכ"לית העמותה תומכת בעמדת המנהלת – דבר שרק העצים את תחושותיו הקשות בנושא. כשעה לאחר מכן, הוא חש ברע והובהל באמבולנס לבית חולים, שם אובחן כסובל מאירוע מוחי.

זמן קצר לאחר המקרה, הטבח פנה לביטוח לאומי כדי שיכיר בו כנפגע עבודה אולם פנייתו נדחתה. אלא שהוא לא ויתר וב-2014 הגיש באמצעות עו"ד בארי קפלן תביעה להכיר בו כנפגע עבודה בבית הדין לעבודה.

במסגרת התביעה נטען שהאירוע המוחי נגרם בעקבות הריב שפרץ בין הטבח למנהלת המרכז. לפי גרסת התביעה, תחושותיו הקשות של הטבח והזמן הקצר שחלף מתום הוויכוח ועד להתרחשות האירוע המוחי מעידים על הקשר הישיר ביניהם ומשכך, מדובר בפגיעה בעבודה.

מנגד, עוה"ד רונית סגל מטעם הביטוח הלאומי העלתה טענות שונות בניסיון לנתק את הקשר בין הריב לבין האירוע המוחי. כך למשל, היא טענה כי התובע היה שרוי במתח נפשי זמן ממושך עוד לפני כן והפנתה לכך שהקשר בין מתח נפשי לאירוע מוחי נבדק חלקית ולא בוסס בספרות הרפואית. לטענתה, התובע – שחווה מוות קליני בעבר וידוע כמעשן כבד – היה בעל סיכון גבוה ללקות באירוע מוחי בכל מקרה ומשכך, יש לדחות את התביעה.

תוצאה הגיונית

ואולם, השופטת צדיק התרשמה כי הריב עם המנהלת נחשב לאירוע חריג במקום העבודה ומינתה מומחית על מנת שתבחן האם האירוע המוחי התרחש כתוצאה מאותו הריב.

המומחית העריכה כי חרף עברו הרפואי של התובע, סיכוייו ללקות באירוע מוחי באותה התקופה עמדו על כ-6% – שיעור הדומה בממוצע לסיכוייהם של גברים אחרים בני גילו. בנוסף, היא קבעה כי הגיוני שהאירוע התרחש כתוצאה מהלחץ הנפשי בו היה שרוי התובע בעקבות הריב, וזאת לאור סמיכות הזמנים (פחות משעתיים) בינו לבין האירוע המוחי.

מאחר שחוות דעת המומחית בעניין הייתה מקיפה ולא התעלמה מעברו הרפואי של התובע, השופטת צדיק אימצה אותה תוך שקבעה כי קיים קשר בין הלחץ הנפשי שהריב עם המנהלת גרם לתובע, לבין האירוע המוחי שחווה בעקבותיו.

לפיכך, התובע הוכר כנפגע עבודה והביטוח הלאומי חויב בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 6,000 שקלים.

ב"כ התובע: עו"ד בארי קפלן
ב"כ הנתבע: עו"ד רונית סגל

בית משפט השלום בקריות קבע לאחרונה שקבלן ראשי שביצע שיפוצים בבית בקיבוץ דן הוא האחראי העיקרי לכך שקבלן צבע שהזמין נפל ושבר את הרגל בעת מעבר מפיגום מאולתר לסולם. השופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים מצאה כי הקבלן התרשל והפר את תקנות הבטיחות בעבודה, וקבעה כי לקבלן המשנה נגרמו נזקים ביותר ממיליון שקל.

תאונת העבודה התרחשה ב-2013. לפי התביעה שהגיש קבלן הצבע (42) נגד הקבלן הראשי, "עוידאת אוסאמה ובאסם תכנון ובניה", כשהגיע לבית כדי לבצע עבודות "שליכט" גילה שאין במקום פיגום כמתחייב. בעקבות זאת, העובדים של הקבלן הראשי אלתרו לו פיגום מעץ, אך כשעלה עליו וניסה לעבור לסולם – קרס הפיגום, הסולם החליק והוא נפל.

התובע, שפונה למרכז הרפואי זיו שבצפת, אושפז למשך 20 יום שבמהלכם עבר ניתוח לשחזור ולקיבוע שבר מרוסק בשוק ימין. לדבריו, עד היום הוא סובל מצליעה וכאבים שמונעים ממנו להמשיך בעבודתו המקצועית.

הקבלן הראשי וחברת הביטוח "הראל" הכחישו את נסיבות התרחשות התאונה וכפרו באחריות לאירוע. גרסת ההגנה הייתה כי התובע נפל מסולם משום שלא נזהר. בהקשר זה נטען כי התובע הציג גרסאות שונות וסותרות, כשפעם טען שנפל מגובה "סתם", פעם שהיה זה מסולם ופעם שמדובר בפיגום.

עוד נטען כי גם אם יקבע שגרסתו לתאונה נכונה יש להטיל עליו אשם תורם מלא כיוון שלא נזהר ולא הקפיד על הוראות הבטיחות בעבודה, תוך שהודגש כי מדובר בקבלן עצמאי.

אבל השופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים קבעה כי למרות אי-הדיוקים בגרסת התובע, היא העדיפה אותה על פני הגרסה הנגדית, בפרט נוכח העובדה שעובדי הקבלן אישרו את הטענה לגבי ההקמה החפוזה של הפיגום. היא הוסיפה כי בין אם התובע נפל מפיגום רעוע ובין אם נפל מסולם, האחריות ממילא מוטלת על כתפו של הקבלן הראשי, שהיה בעל השליטה באתר והזמין את התובע לבצע עבודות שהצריכו כלים וציוד תקין כדי למנוע סיכונים.

בפסק הדין הודגש שהנתבע לא הוכיח שהפיגום היה תקין ואף לא הציג ראיות לכך שהיה באתר פיקוח מתאים. משכך נקבע כי פעל בניגוד לתקנות הבטיחות העבודה (עבודות בנייה) והתרשל כלפי התובע. עם זאת, השופטת הסכימה כי התובע לא התנהל בזהירות כשהסכים לעבוד על פיגום לא תקני והטילה עליו 10% אשם תורם.

באשר לנזקים נקבע כי התאונה גרמה לפגיעה תפקודית משמעותית בהתחשב בכך שהתובע עבד במקצוע שמחייב מאמץ פיזי ועמידה ממושכת. בהתאם לכך, העמידה השופטת את הפסדי השכר שלו כולל אובדן כושר עבודה על 968,500 שקל. בנוסף נפסקו לו 160 אלף שקלים על כאב וסבל, עזרה והוצאות.

לאחר ניכוי אשם תורם ותגמולי ביטוח לאומי של כ-831 אלף שקל, חויבו הקבלן וחברת הביטוח לשלם לתובע פיצויים של 184,637 שקל בתוספת 43 אלף שקל עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן